לחיות עם כאב בלתי נראה – המסע לחיבור מחודש לעצמי

הסיפור האישי שלי

את הכאב אני זוכרת מגיל צעיר. בגיל 13 קיבלתי את הווסת הראשונה, ומאז – הכאב תמיד היה שם. בהתחלה נוכח אבל נסבל, אחר כך –משתלט ומשתק.

בגיל 17, בעקבות אירוע טראומטי, הכאב החריף בצורה שלא הכרתי. הייתי שוכבת מקופלת, לוקחת 8 כדורים נגד כאבים ביום, מתעלפת מרוב כאב.

כשהגעתי לרופאת נשים לראשונה, קיוויתי להסבר. אולי היא תראה אותי ותבין אותי. במקום זה קיבלתי מבט מרוחק ומזלזל ומרשם לגלולות. "מחזור זה כואב," היא אמרה. ויצאתי משם מבולבלת, מאוכזבת – ובעיקר לבד. 

משם התחיל מסע ארוך בין בדיקות, רופאים ואבחנות שגויות. ובינתיים – הכאב לא הפסיק. הוא היה איתי בלימודים, בעבודה, בזוגיות, בכל רגע נתון. התרגלתי לחיות איתו, להעמיד פנים, לשים מסכה. מבפנים – התפרקתי.  מבחוץ- הייתי חזקה ותפקדתי באופן מלא.

רק אחרי שנים של סבל, כשהגוף קרס לגמרי, אובחנתי. זה קרה בניתוח חירום – ימים ספורים אחרי שאיבדתי את אבא שלי לסרטן. הגוף כאב, הלב נשבר, והנפש עוד לא התחילה לעכל. קיבלתי את האבחנה במילה אחת: "אנדומטריוזיס" – בלי הסבר נוסף, בלי כלים, בלי המלצות להמשך טיפול. 

אחר כך הגיעו עוד שלושה ניתוחים, תרופות, טיפולים, קנאביס רפואי. ניסיתי הכול – אבל לא הצלחתי לברוח. לא מהכאב, ולא מהתחושה שמשהו עמוק בי אבוד.  כעסתי על עצמי ועל הגוף שאכזב אותי. אנדומטריוזיס דרגה 4 – אגן קפוא .

רק כשהתחלתי לחקור בעצמי, לקרוא, ללמוד – התחילו ליפול האסימונים. התחלתי להבין את הקשר בין אנדומטריוזיס למערכת החיסון, לדלקת כרונית, לסטרס, לכאב, לטראומה, לדפוסי אישיות, לאמונות ולרגשות מודחקים. הבנתי שהגוף שלי לא בגד בי, הוא ניסה לשמור עליי. הוא דיבר אליי בשפה היחידה שידעתי להקשיב לה – כאב.

הבנתי שהרצון לברוח, והניתוק מהגוף, מרגשות מסוימים, מהצרכים שלי – רק העמיק את הכאב. הבנתי שחייתי בהישרדות (התנגדות, הימנעות או ניתוק מהתחושות והרגשות), בדרישה תמידית מעצמי "להתאמץ יותר", "לרצות", להיות שם בשביל כולם חוץ מבשביל עצמי, גם כשנשברתי מבפנים.  

באחד מטיפולי הגוף נפש בהם התנסיתי, עלה זיכרון ישן וכואב שהדחקתי במשך שנים– חוויה טראומטית שהשפיעה עמוקות על המצב הנפשי שלי בזמנו. פתאום הבנתי איך כל השנים הללו חייתי בניתוק – כאילו הגוף שלי לא שייך לי. הבנתי את הקשר העמוק בין טראומה לבין כאב כרוני. התחלתי להתבונן גם ביחס שלי לנשיות, ולהבין דברים על הקשר שלי עם דמות האם בחיי. התחלתי לזהות אירועים ומצבים בחיי שהיוו טריגרים להחמרה ברמת הכאבים.

התנסיתי במגוון רחב של של שיטות טיפול משלימות, (דיקור, נטורופתיה, הומאפתיה, הילינג, שיטות טיפול רוחניות) וגם ספורט, שחייה, יוגה, טאי צ'י, צ׳י קונג, מדיטציה. חלקן עזרו יותר, חלקן פחות. במקביל גם הקפדתי על תזונה מותאמת. כל אלו אפשרו לי לתפקד ולנהל חיים מלאים ומשמעותיים עם ולמרות המחלה.

אבל הכי חשוב – לאט לאט, למדתי לראות את עצמי. להיות קשובה לעצמי. לשים גבול. להגיד  "לא", להגיד לעצמי "מגיע לי".  מהבודהיזם והויפאסנות, למדתי להתבונן, להיות בקשיבות, בחמלה, מבלי לשפוט או להיקשר לתחושה, מחשבה או רגש.

במהלך השנים טופלתי אצל מספר מומחים לאנדו עד שהגעתי סופסוף לרופא שראה אותי באמת, "המלאך שלי". הרגישות והאנושיות שלו עזרו לי להתמודד עם מה שציפה לי בהמשך. עברתי טיפולי פוריות קשים – שהובילו להחמרה קשה של המחלה. לבסוף, נאלצתי לעבור ניתוח גדול מאוד- ידעתי שזה הדבר הנכון עבורי, גם אם המשמעות של זה היתה כואבת ושינתה לי את כל מה שחשבתי שיום אחד יהיה.  

ומתוך השבר – נולדה השליחות שלי. היום אני מלווה נשים במסע שלהן. לא רק סביב אנדו, אלא סביב החיבור לעצמן. אני כאן כדי לומר: יש דרך אחרת. לא אחת, אחידה, שמתאימה לכולן. אלא דרך אישית, ייחודית לך בשלב שבו את נמצאת בחייך ובהתמודדות שלך עם האנדו. דרך שמתחילה בלהקשיב לגוף, לרגש, למה שהכאב בא לספר.  

ההחלמה מתחילה בהבנה עמוקה: את לא לבד. הגוף שלך הוא לא אויב. הכאב שלך הוא לא הסוף. הוא רק ההתחלה של מסע לגילוי עצמי. ואני כאן כדי ללכת איתך בו.

כיום המודעות לאנדומטריוזיס גדלה וגם המידע, המחקר, המענים הקיימים וההכרה.

במקביל לטיפול הרפואי, בעזרת שינויים באורח החיים, טיפול רגשי ואימון המוח, ניתן להפחית את רמת הכאב, התסמינים והדלקתיות בגוף ולחיות חיים מלאים ומשמעותיים עם ולמרות האנדו.

אם הסיפור שלי נגע בך – אני מזמינה אותך לקרוא עוד על

• הקשר בין אנדומטריוזיס למערכת החיסון

• המורכבות של הכאב באנדומטריוזיס

• הקשר בין גוף לנפש באנדומטריוזיס

 

ואם את מרגישה שהיית רוצה ליווי במסע שלך עם אנדומטריוזיס – אפשר להתחיל כאן:  

ייעוץ ראשוני לנערות ונשים עם אנדומטריוזיס

אני כאן בשבילך- בכל שלב- עם לב פתוח, ללוות אותך בדרך.

עומר שילוח